זרעי נ' החב' הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת לסלק את התביעה על הסף בשל העדר יריבות, חוסר עילה וכן בשל חוסר סמכות עניינית.

עניינו של תיק זה בתביעה לסילוק כיכר וכביש שבנתה, לטענת התובע, הנתבעת על המקרקעין שלו, הידועים כגוש 13 חלקה 4 והנמצאים במרייאר ג'ראח על יד א-טור. בכתב התביעה נטען כי התובע רכש זכויות במקרקעין וכי הנתבעת הקימה כיכר וכביש על המקרקעין השייכים לתובע.

לטענת הנתבעת, עד למועד כתיבת הבקשה לא ברור לה מה מיקומם של המקרקעין נשוא התובענה וזאת חרף מאמצים אדירים מצידה לאתרם. לטענתה כתב התביעה הוגש בחסר בפרטים, התובע ציין בחוסר קוהרנטיות בכתבי טענותיו השונים מספרי גושי חלקה שונים בכל פעם, לא ברור באיזה מרשם מנוהלים גושי חלקה אלה, התובע הגיש מסמכים בשפה הערבית שאינם מתורגמים ואינם קבילים, וכל אלה אינם מאפשרים לה הכנת תצהירים כראוי. נטען כי גם לאחר שהוגש תצהיר התובע ועמו חוות דעת מומחה אליה צורף תשריט בשפה העברית עדיין לא הוברר במדויק היכן ממוקמת חלקת הקרקע, וכי עד היום התובע לא המציא נסח רישום לגבי הקרקע.

עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא פעל בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיה עליו לרשום מהם המסמכים עליהם הוא מסתמך ולצרפם לכתב התביעה וכי בניגוד להוראת תקנה 82 לתקנות, לא צירף לכתב תביעתו כל מסמך המזהה את המקרקעין.

עוד נטען בבקשה כי במהלך בירור טענות התובע בתביעה קודמת שהגיש נגד הנתבעת נפגש איתו מודד מטעמה ואולם התובע לא הצליח להצביע בוודאות היכן השטח אשר לכאורה שייך לו.

בנוסף טוענת הנתבעת כי הסעד המבוקש והמתאים לתובענה הינו סעד הצהרתי על בעלות המקרקעין, ובמקרה זה בית המשפט נעדר סמכות לדון בה.

כטענה מקדמית טוען התובע כי הנתבעת העלתה טענות דומות כבר בכתב הגנתה ובקדם המשפט, שבסופו נקבע התיק להגשת תצהירים, וכי היה על הנתבעת לעמוד על טענות סף אלה באותו מועד ולא שנה לאחר מכן.

לגופו של עניין טוען התובע כי הגיש חוות דעת מומחה אשר מסביר את מיקום המקרקעין כולל קואורדינאטות, ובה ניתן גם לראות את מיקום המקרקעין ביחס לכיכר, לגדר ולכביש, וכי די בכך כדי לעמוד בהוראות תקנה 82. עוד נטען כי הומצאו מסמכים מהמנהל באיו"ש והדעה נותנת כי אותו גוף יכול לזהות את המקרקעין.

בעניין הסעד טוען התובע כי הוא זה שקובע מהו הסעד הראוי ולא הנתבעת, וכי הנתבעת הודתה שהיא שסללה את הכביש וטענתו היא כי עליה לסלק את הכביש שסללה.

דיון

אני דוחה את טענת התובע לפיה דין הבקשה להידחות בשל האיחור בהגשתה. הנתבעת העלתה את טענותיה בעניין היעדר העילה והיעדר הסמכות כבר בכתב הגנתה, וחזרה עליהן גם בקדם המשפט. אמנם בקשה זו הוגשה בפועל לאחר שהוחלט על הגשת תצהירי הצדדים ואף הוגש תצהיר התובע, אך טרם החלה שמיעת הראיות בתיק, ואיני רואה טעם שלא לדון בשלב זה בבקשה.

לכתב התביעה לא צורפה מפה וספק אם נכלל בו תיאור המספיק כדי לזהות את המקרקעין כנדרש בתקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, בכך אין כדי להביא לסילוק התביעה. כפי שנפסק בע"א 515/86 חלבי נ' חלבי (פורסם במאגרים, 8.8.89):

"בתקנות סדר הדין עצמן לא נקבעה כל סנקציה לתובע שאיננו מקיים את מצוותה של התקנה האמורה (ראה: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה חמישית, 1988, בעריכת ש. לוין, עמ' 160-162); וכבר נפסק כי בית המשפט לא ידחה תביעה רק בשל מחדלו של התובע לצרף לכתב-תביעתו את מפת הקרקע, וכי התגובה הנאותה על מחדל כזה היא במתן הזדמנות לתובע לתקן את הדרוש תוך חיובו בהוצאות דחיית הדיון (ע"א 30/47 זומיילי נ. זומיילי, 1947 אל"ר 719)."

בטרם הוגשה בקשה זו כבר הוגש תצהיר התובע ועמו המסמכים עליהם הוא מסתמך. משכך, אין עוד מקום לדון בטענות בנוגע לפגמים בכתב התביעה שעניינם ביסוסה הראשוני של התביעה. עם תצהיר התובע הוגשה חוות דעת מומחה מטעמו ואליה צורף תשריט של המקרקעין נשוא התביעה. די בכך כדי לרפא את הפגם שבאי צירוף מפה לכתב התביעה.

טענותיה העובדתיות של הנתבעת, כגון זו לפיה לא ידע התובע להצביע בפני המודד מטעמה על המקרקעין השייכים לו, אין מקומן בבקשה מסוג זה ועליהן להישמר לשלב בירור התביעה לגופה. מכל מקום, טענות אלה לא נתמכו בתצהיר ולא ניתן לייחס להן משקל.

יש להבחין בין טענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה לבין טענה כי לא הובאו ראיות להוכחת אותה עילה.

בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, טענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה יכולה לשמש נימוק למחיקתו. לא כן הדבר כאשר נטען כי התביעה לא הוכחה. העלאת טענה זו כנימוק לסילוק התביעה על הסף, בטרם נשמעו הראיות, מהווה למעשה טענה המקבילה לטענה המוכרת בפלילים כ"אין להשיב לאשמה".

כפי שנפסק ברע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (פורסם במאגרים, 26.10.05), אין לאפשר העלאת טענת "אין להשיב לאשמה" במשפט אזרחי, אלא כאשר הנתבע מוותר על הבאת ראיות מטעמו, שאז אין מדובר, למעשה, בטענה שאין להשיב לתביעה, שכן ויתורו של הנתבע על הבאת הראיות מביא לסיום פרק ההוכחות במשפט.

עוד נפסק בעניין אשורנס ג'נרל כי הליך הסילוק על הסף מיועד למקרים בהם אין בית המשפט מכריע בהליך לגופו ואינו נצרך להכריע בשאלה האם התובע הוכיח את עילת תובענתו.